מרווה רפואית היא שיח תבלין רב־עונתי ירוק־עד ממשפחת השפתניים, בעל עלים עבים, מחוספסים וארומטיים בגוון ירוק־אפרפר. טעמה עמוק ומעט מריר, והיא משמשת לתיבול מאכלים, חליטות תה ותבשילי דגים ובשר, לצד שימושים מסורתיים נפוצים. הצמח יוצר שיח מסועף ודקורטיבי, מתאים לגידול בגינה, באדניות ובעציצים, ונחשב לבחירה מצוינת לגינות ים־תיכוניות חסכוניות במים.
הידעת? שמה הלטיני של המרווה נגזר מהמילה salvare – “לרפא”, ובימי הביניים נחשבה לאחד מצמחי המרפא החשובים באירופה.

אור: שמש מלאה; באקלים הישראלי חשיפה ישירה לשמש רוב שעות היום תעודד עלווה צפופה וארומה חזקה

השקיה: מועטה; השקיה מדודה בלבד, לאחר ייבוש הקרקע, עם ניקוז מצוין

טמפרטורה: מותאמת היטב לאקלים הישראלי; עמידה לחום ולקרה קלה

לחות: נמוכה עד בינונית; מעדיפה תנאים יבשים ומאווררים

טיפוח: קיטום וקטיף עלים לפי הצורך לשמירה על מבנה שיח מסודר ולעידוד צימוח חדש

דישון: דישון מתון אחת לחודש באביב ובקיץ בדשן לצמחי תבלין; עודף דשן פוגע בארומה

שתילה והעתקה: שתילה במצע מאוורר ומנוקז; התחלה בעציץ בקוטר 12–15 ס״מ ובהמשך העברה למיכל גדול יותר או לקרקע פתוחה

רגישות למזיקים: עמידה יחסית; בתנאי לחות עודפת עלולות להופיע פטריות

התאמה למליחות וליד הים: סבילות נמוכה–בינונית; מומלץ להשקות במים מתוקים בלבד

בטיחות לחיות מחמד: אינה נחשבת רעילה, אך אכילה בכמות גדולה אינה מומלצת

קצב צימוח: בינוני

גובה מקסימלי: כ־50–90 ס״מ, בהתאם לגיזום ולתנאי הגידול

פריחה: פריחה אביבית–קיצית בגווני סגול־כחלחל, המושכת דבורים ומאביקים

שם לועזי: Salvia officinalis